עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

רץ חובב למרחקים ארוכים לנפש ולבריאות. עד כה : מס' מרתונים , 2 אולטרא 50 ק"מ, אולטרא 107 ק"מ אולטרא 129 ק"מ פעמיים אולטרא 100 MILE ואולטרא 200 ק"מ . באפריל 2016 השלמתי ריצה על שביל ישראל מדרום לצפון.
הריצה היא התשוקה, החופש, הפילגש והכיף הפרטי .
תנסו - בטוח תבינו.
פרדי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

סובב עמק שידור חוזר...

13/10/2013 22:32
פרדי בן הרוש

שלומות...ארוך אבל נכתב במשיכת קולמוס...

יום שישי11/10/13 סיימתי בפעם השנייה ברציפות את האולטראמרתון סובב עמק .

כתיבת הפוסטהזה מבחינתי הוא חלק בלתי נפרד מההתאוששות ומעיכול ההרפתקאה המורכבת הזו.

ראשית למי שלאמכיר : אולטרא מרתון סובב עמק הוא מירוץ שטח באזור המתוחם בין קיבוץ הזורע בואכהעמק השלום וג'וערה וקיבוץ גלעד. מתקיימים בו מקצי ריצה ורכיבת אופניים למרחקיםשונים החל מ- 12 ק"מ ריצה ועד למקצה המשוגעים של 166 ק"מ ריצה בו לקחתיחלק כאמור בשנה השנייה ברציפות. המסלול כולל ריצה על מסלול שאורכו כ-16 ק"מהלוך חזור (כמעט) 10 פעמים (!) כאשר בכל הקפה מלאה צוברים גובה של 450 מטר. בקיצורתענוג מפוקפק בעיקר בעונה זו של השנה ובעיקר השנה...עוד נחזור לזה...

 

ההשתתפותבמירוץ השנה כלל לא הייתה בתכניות שלי . אבל הגורל רצה וביטלתי את השתתפותיבתחרות המטרה שאליה כיוונתי השנה (4TRAIL)מסיבות סובייקטיביות, וכך מצאתי את עצמי בערך בחודש מאי ללא תחרות מטרה לשנת 2013.מבחינתי להיות בלי מטרה באופק מהווה בעיה קשה, כי אז אין למה להתכוון אליו,להתאמן אליו, לחשוב עליו ובכלל ציר מרכזי...בקיצור בלי מטרה אין תכליתלאימונים וזה לא טוב...

מה עושים?מתחילים לגשש ימינה ושמאלה. שיחה עם פיליפ גורדון מעלה את האפשרות להצטרף אליולמסע מטורף להשתתפות ב- UTMB (אולטרא מרתון מון בלאן בצרפת ) . אמממה?מסתבר שכדי לקבל את האפשרות להרשם למון בלאן צריך נקודות זיכוי מתחרויות מוכרות.לא אלאה אתכם בשיטת הניקוד המורכבת רק אומר שבשורה התחתונה ישראלי שרוצה להרשםלאולטרא הזה חייב לעבור דרך השתתפות ב-100 מייל סובב עמק, אלא אם ישתתף בתחרויותבחו"ל מה שמייקר את כל העסק שגם ככה לא זול כלל ועיקר.

קיצורו שלדבר, פיליפ - בדרכו המיוחדת - מגייס אותי למסע הזה ואני מתחיל להתכוונן בראש לחזורעל החווייה הלא פשוטה אך המעצימה של השתתפות פעם נוספת בסובב עמק (ב-2012 גם פיליפוגם אני השתתפנו בסובב עמק ושתינו ידענו במה זה כרוך...).

בשלב הגישושיםהראשונים לא ממש התגבשתי אם באמת ללכת על ההפתקאה עם פיליפ אבל הרעיון החל לחלחל(בשלב זה הייתי כבר עמוק בתכנית אימונים ל-4TRAIL כךשהמשמעות הייתה למתוח את התוכנית עד אוקטובר מועד הסובב עמק...).

במקביללהתרחשות זו עם פיליפ קרה דבר נוסף משמעותי לא פחות אם לא יותר... אט אט החלהלהתגבש קבוצת רצים חברים מאזור טבעון והסביבה ששמו להם כל אחד מטרה בסובב עמקומצאנו את עצמנו מתאמנים יחד יותר ויותר משבוע לשבוע עד שנוצרה קבוצה מגובשת,חברית, מפרגנת עד כדי משפחה ממש (ענבל בר-און, יורם שניר, רמי זרצקי, איתי כהן,דניאל ברוימן, טל אברהם ויעקב רחימי) ... מצאנו את עצמנו מבלים יחדיו על שביליהסובב עמק יותר ויותר שעות שהניבו צחוק, הוואי, חברות ושעות בלתי נשכחות ממש... כךשאם היה לי ספק באשר להשתתפותי הם כבר דאגו להסיר אותה...


לצערי כי רבבשלב מוקדם של האימונים לקראת הסובב - שהיה כאמור כתנאי להשתתפות ב-UTMB -פיליפ ידידי הודיע לי שכנראה יצטרך לדחות את כל תכניותיו להשתתפות במירוצים בשנהעקב פציעה שמונעת ממנו משטר אימונים... מה שהעציב אותי מאוד מן הסתם... וכאן נחתךסופית עובדת השתתפותי במקצה ה-100 מייל בסובב עמק : פיליפ פשוט הודיע למארגןהמיתולוגי של האירוע (שי חזן) שהוא מעביר את ההרשמה שלו על שמי... ככה מצאתי את שמיברשימת המשתתפים עם הספרה המחייבת "10" - לא פחות ולא יותר...

כמו שנאמר"רבות מחשבות בלב איש ..." 

מספר החזה המחייב...


 

אז איך ניגשיםלזה? דבר אחד הייתי בטוח בו : אני לא הולך להתאמן באותה אינטנסיביות כמו שנהשעברה. נברתי קצת באינטרנט. התייעצתי קצת עם קולגות ובראשם עם פיליפ וגיבשתי ליתכנית אימונים סבירה שלוקחת בחשבון כמה הנחות יסוד : כושר ריצה למרחקים ארוכים.ניסיון בריצות כאלה. האימונים שעמדו כבר מאחוריי במסגרת ההכנות ל-4TRAIL.והידיעה הברורה שהמטרה היא לסיים את המירוץ ולא שום אספירציה אחרת...

 

בגדול התכניתכללה ארבע ריצות במהלך השבוע : אחת עצימה בדמות אימון עליות במשך שעה וחצי עדשעתיים. למחרת ריצת התאוששות שעה. יום אחרי ריצת נפח שעה וחצי שעתיים. בסופ"שהריצה הארוכה שמתארכת מדי שבוע עד הגה למקסימום שבע שעות...

ההבדל המרכזימאימוני השנה הקודמת היה ביטול אימוני גבאלגב המפורסמים במהלך הסופ"ש (לקראתסוף התכנית שיבצתי 2 אימוני גבאלגב בשביל הביטחון העצמי ...). כאמור האימונים היועם המשפחה החדשה בהם רצנו במקומות שונים ומשונים ובשעות עוד יותר מוזרות : חרשנואת העלייה לכיוון אוניברסיטת חיפה, את כל שבילי העמק בערך ובעיקר הכרנו כל אבן עלמסלול הסובב עמק וגם כל חצץ בדרך הרומית שם. וחגגנו. ממש ככה. במהלך האימוניםהתוודענו יותר ויותר , תמכנו , פירגנו והעובדה שכולם עמדו במטרות שלהם בחיוךובהצלחה עומדת לזכות החברותא המופלאה הזו!

תמונה

חבריי לאימונים (חסר מיקי שהבריז...)עם אורחי הכבוד המלווים לעתיד פיליפ ומוטי...


במהלךהאימונים התוודעתי מקרוב ליעקב רחימי שנרשם גם הוא למקצה ה-100 מייל ומצאנואת עצמנו רצים שכם לשכם שעות ע גבי שעות ופשוט זכיתי. זכיתי להכיר אדם צנוע. עניו.מוכשר. עם מטען חיים עשיר ואיכותי.

תמונה: ‏סובב עמק מקצה 166 ק

אהבת הריצה בנפשו... רחימי



מי שמתאמןלקראת אתגרים מטורפים כאלה וודאי יודע שלא יתחמק מפציעות ...לאורך כל תקופתהאימונים התמודדתי עם דלקת טורדנית בגיד האכילס ועצימות האימונים נקבעה לא מעטלאור מדד הכאב ... בדיעבד מסתבר שהצלחתי לנהל את האימונים לאור הפציעה בהצלחהוהפלא ופלא שעכשיו לאחר ההשתתפות באולטרא הדלקת נעלמה סופית... אל תנסו את זה בבית- אין ביטוח...

 

האימון המסכםעבר (שבע שעות ריצה בחמישי בערב + ארבע שעות ריצה למחרת...), ונכנסנו לשלבההכנות הלוגיסטיות לקראת המירוץ. מי שהשתתף פעם בכזה מירוץ יודע שזהו שלב קריטי.הגב הלוגיסטי בכזה ארוע הוא קריטי לרץ. ככל שהעורף הלוגיסטי והתמיכה במהלך המירוץטובים יותר סיכויי הרץ לסיים בהצלחה עולים לאין ערוך... השלב הזה כולל 2 נדבכיםעיקריים : איתור רצים מנוסים שיאותו ללוות אותך כל אחד בתורו כברת דרך (במקרה הזההקפה אחת של 33 ק"מ), ונדבך שני הוא איתור מתנדבים שימתינו לך במקומות ידועיםמראש עם כל דבר שתצטרך : נוזלים, מזון, ביגוד, תרופות, תוספים, וכו')... שוב, לאאלאה במהלך העניינים רק אומר שיומיים (!) לפני המירוץ שלושה מתוך ארבעהמהמלווים הרצים ביטלו את השתתפותם כל אחד מסיבותיו (בטוחני שסיבות מצוינות אגב...)ונותרתי עם מלווה אחד ומיוחד - מוטי קלינגר - ובחזית הסיוע הלוגיסטי גייסתי אתאשתי המופלאה וחבר מתחביב אחר (האהבה לרכבים עתיקים אבל זה לפוסט נפרד) להמתין ליכל פעם בתחנות לאורך המסלול...

זהו - זה. זהמה יש ועם זה ננצח. את מוטי שיבצתי ללוות אותי בסיבוב השלישי מתוך הבנה שזה יהיההסיבוב הקשה ביותר - הוא מגיע אחרי הסיבוב השני הידוע לשמצה שאת כולו רצים / הולכיםבשמש הקופחת - והשנה היא נתנה בראש במיוחד. תופת! לשאר הסיבובים לא היו לי מלוויםמתוכננים וככה סידרתי לי את הראש. הכי חשוב הראש בתחרות כזו. הגוף יעשה מה הראשיגיד! (משפט של שרי בשי...).

 

יום לפניהמירוץ עוד התרוצצתי קצת לסידורים אחרונים : הכרת המסלול לאמיר לוי שיהיה עם אשתיבתחנות, הכנת צידניות שיורם וענבל יפזרו לי לאורך המסלול עם קולה , בירה שחורה,ועוד מיני מאכלים מזינים... ולמיטה הגעתי לצערי בשעה מאוחרת כמעה מה שכנראה אשלםעליו...

 

יום חמישיה-10/10/13 0700 שי חזן מזניק את המקצה. טוב, "מזניק" זו מילה חזקהמדי...מאיץ בכ-25 אנשים אפוצים לצאת לדרך...

יוצאיםלדרך... כאחד מנוסה כבר במירוץ הזה הדרך לא אצה לי וכרגיל מהר מאוד מוצא את עצמיכמעט במאסף ... לא נלחץ ולא נבהל יודע שרק חצי מהמתחילים יסיימו היממה ארוכה ו-166ק"מ הם לא מרתון ... לצערי גם השנה צדקתי...

 

הסיבוב הראשוןמסתיים לו אחרי כארבע וחצי שעות. התחושה טובה אבל השמש למעלה כבר מאותתת שהיא מחכה...מה זה מחכה...!

האנרגיות בעיצומן.


יוצא לסיבובהשני. חם. חם מאוד. מים. איזוטון. מלחים. הכל נכנס אבל לא מונע שידור חוזר משנהשעברה... עובר את חצי הדרך בקיבוץ גלעד . מקבל פינוק מחבריי לאימונים רמי, ענבלוטל ואליהם מצטרפים 2 מלאכים בדמות מיכל דוידסון (ממש דז'ה וו משנה שעברה... )ויורם אבידן המנוסה כל כך... מרעיפים עליי קרח. ארטיק, מים. כל דבר שניתן על מנתלקרר ... עוזב אותם.

תמונה: ‏הילד פרדי  מבקש ארטיק.‏

התמונה לא מסגירה את הדרמה של עוד מעט... 


מגיע למרגלות יער הרקפות. ברקס! תחילה שרירי התאומים בצד אחדנתפסים. אח"כ בצד השני. עוד לא עובר הופ! ההמסטרינג (שרירי הירך) ממאןלזוז... פשוט עומד ומפחד לעשות תנועה. כאבי תופת... מזיז רגל מקבל בומבה. מזיז רגלשנייה מקבל עוד בומבה. כל פעם משריר אחר... דוחף מלח. ממשיך ללכת כמו רובוטמקולקל... עוד צעד ועוד צעד... פחות ופחות בומבות... כלכך מכיר את התחושה מהשמסייע לי לא להילחץ. יעבור... ותופס את עצמי מחייך כמי שמקבל את הדין ואת המחירלשיגעון...

המשברחולף...חוזר ללכת ולרוץ לחילופין... ג'וערה עם מיכל ויורם המקסימים. אוזרכח...ומגיע לנקודת ההתחלה שם כבר אני יודע שממתין מוטי. זה נותן כח ליווי שכזה...מצטיידים ויוצאים לדרך. משבר מסוג חדש...מועקה בבטן. לא יודע להגדיר...מועקהועייפות נוראה...עכשיו אני יודע להגיד ללא ספק שזה תוצאה מהחום הגדול... ג'וערה.אשתי ואמיר שם עם הקטנה שלי... לא שולט בעצמי . נשכב על האספלט ופולט למוטי"10 דקות..." ונרדם. פשוט נרדם! מתעורר בכח. שותה תה עם שלוש סוכר .נפרד / נקרע ויוצא לדרך... התדלוק מחזיק מעמד עד תחילת הירידה בואכה קיבוץ גלעד...שם ממתינים שוב צוות הלוגיסטיקה והפעם צפוי המרק ... כל כך בניתי עליו... אבל אםמשהו צריך להשתבש אז הוא ישתבש.. אי הבנה ביני לבין אשתי והבן לא מגיע עם המרק...שוב פעם קורס לשינה חטופה הפעם על מזרן. 10 דקות. תה חם שלוש סוכר. קם ומתחילללכת... אדם חדש נולד...לאט לאט תחושת העייפות נמוגה ופרקי הזמן בהם אנימצליח לרוץ הולכים ומתארכים. מרגיש חזק שוב פעם.

אולטראמרתוןזה רכבת הרים של תחושות. הרגשות. מצבים נפשיים. מצבים פיזיים. צריך להיות מוכן להם. לא להיבהל ולדעת שעכשיו למטה ואוטוטו יגיע הלמעלה. אם מתנהלים נכון... והלמעלהלשמחתי הגיע. פוגשים בדרך את צלם הבית עומר מנוס שפולט לעברי " וואלה אתהנראה הכי חזק מכל ה-100 מייל..." נכון או לא- עשה את העבודה. הרים אותי עודס"מ... ג'וערה. והביתה לנקודת הכינוס לקראת היציאה לסיבוב הרביעי... שהואלפני הסיבוב החמישי שהוא סיבוב הניצחון אז מכאן כבר אין דרך חזרה.

יוצא לדרך שובפעם לבד. מחשבות. הכל מתנקז למאמץ להזיז את הגוף. לא לשקוע להליכה . לרוץ כמהשיותר. בשלב הזה כבר היו רצים נוספים על מסלול של מקצה ה-100 ק"מ. עובריםומעודדים - זה עוזר... ג'וערה. הצטיידות ונשיקות וממשיך. גלעד. ג'וערה. לנק'הכינוס. חמש בבוקר יום שישי. עייף . תשוש. קצת שפוף אבל מרוכז. אי שם מופיעה פרצוףמוכר. לורנס גורדון... "הבאתי לך הפתעה..." לא מבין על מה היא מדברת...פתאום צץ לצידה פיליפ גורדון . אני כלכך שמח לראות אותם. הם נותנים לי כח. אנימתארגן לזוז. ואז מילות הקסם נשמעות "יאללה רצים את האחרון ביחד..."! לאמאמין ! מסתכל על פיליפ לוודא שהוא לא מסתלבט עליי...הרי ביקשתי ממנו עשרות פעמיםשילווה אותי... כל פעם דחה אותי כי הוא פצוע... עכשיו הוא מופיע?! לא יכול לתאר אתהאושר ...את הכוחות... כאילו אני מתחיל כל מחדש עכשיו... יאללה יוצאים להקפתהניצחון. "אתה מעכשיו עושה רק מה שאני אומר לך." ובאמת כך היה. מתילרוץ. מתי ללכת. מתי לשתות. לאכול. להשתין. הכל הכל...נותר לי רק למלא אחר ההוראותשל פיליפ. זר לא יבין זאת. איך שפיליפ מכנה את זה "חוייה חוץ גופית".מישהו מנהל אותך... אמנם לא היה קל כלל ועיקר הסיבוב החמישי. אבל לולא פיליפ הואהיה נגמר לאט הרבה יותר וקשה הרבה יותר...

תמונה

האיש והאגדה - פיליפ גורדון...





3 ק"מלסיום...פיליפ עובר לשיטת "הוא/היא לא מסיימים לפניך..." וככה אני מוצאאת עצמי רץ בקצב מרתון...!!! אחרי 160 ק"מ!!! לא האמנתי.. כמו שאמרתי כבר -מלווים מנוסים יכולים לקזז הרבה זמן בכזה מירוץ... ויותר חשוב להפוך אותו לפחותאכזרי...

 

מתקרב לסיוםההפתעות לא נגמרות. אחיין שלי ממתין לי על השביל ללוות אותי לפיניש. פתאום אחותיואחיינית נוספת מתגלות. איזו התרגשות. התעלות. וכל זה בנוסף למשפחתי - אשתי הבןוהבת - שממתינים בהתרגשות... הכרוז צורח "פרדי בן הרוש מקצה 166ק"מ..." שווה כל כאב. שטף דם. התכווצות. וכו'.








הפמילייה... מת עליהם!



 

זהו. תםונשלם. אני פינישר מקצה 166 ק"מ אולטרא מרתון סובב עמק 2013.!!!

החיוך אחרי הכאב בחציית קו הסיום...


 

באהבה לכל מישהיה בדרך :

אשתי המופלאהשפרגנה ותמכה והבינה כל טירוף במהלך האימונים והייתה שם בשבילי במהלך היום והלילה- אין דברים כאלה!!!

תמיכה בכל המובנים...האישה שאיתי...


לילדיישנותנים לי כח כל פעם מחדש (אין כמו לשמוע בסוף "אבא אני כל כך גאהבך..." מעלה דמעות)...

למשפחתיהמורחבת שתומכת מפרגנת ואוהבת ללא תנאי...

לחבורת הרמיםהמופלאה איתם ביליתי לא מעט. למדתי. הכרתי. צחקתי. שתיתי ואכלתי : ענבל ליזט, רמיעיזה, יורם בוב, איתי המפקד, דניאל הילד החזזזקקק, טל המדקר המוכשר כלכך, רחימיהמרן של הסובב - תודה על תקופה צופלאה. חברות. פירגון. דאגה. וכיף בלתי נגמר...

למוטי ופיליפשליוו אותי כל אחד בדרכו ובזכותם לא מעט צלחתי את המסע המפרך.

לאמיר לוישהקדיש לי יום ולילה כדי לתמוך וללוות אותי - לא מובן מאיו בכלל!!! מעריך מאוד.

למיכל דוידסוןויורם אבידן שבלי היסוס ומחויבות התגייסו לתמוך בי בשעות בהן הייתי זקוק להם...תודה מקרב לב!

לרצי האולטראשהתנדבו לעמוד על המסלול ולתת מילה טובה ועידוד – יורם אבידן, יהל דותן, אליהרבינוביץ', דורון שלמון, נטע פרסמן וגלעד קראוס שזו כבר מסורת להצטלם איתו בתחנתהטייפון...

גלעד קראוס בתמונה המסורתית - כמה כח זה נותן!!!


לקובי אורןהבלתי נלאה שגם אחרי 400 ק"מ מצא זמן לתת מילה ועצה טובה עם כדור מגנזיום –מדהים!

לכל הרציםוהרצות במקצים השונים שפלטו מילות עידוד - הן כלכך חשובות...

לשי חזן שמריםכל שנה אירוע בו כל אחד ואחת יכולים לבחון את הגבולות. את הנחישות. ולמצוא את מהשמניע עמוק עמוק בפנוכו של האדם..

תמונה: ‏טכס הדבקת המדבקה המסורתי. והפעם עם הצוות הלוגיסטי המסור עידית בן הרוש- זינגר ו Amir Levy. עד העונג הבא... 
שבת דבששששששש‏


טכס הדבקת המדבקה עם הצוות הלוגיסטי...



 

תודה!

עד העונג הבא.

 

פרדי

יעקב רחימי
14/10/2013 07:50
פרדי אחי, ומאמני היקר, הדבר היחיד שהתמדתי לומר לך במהלך האימונים הוא שאתה היחיד שניתן לומר עליו בודאות שאתה מתחיל ריצת אולטרה אתה גם תסיים, אתה תמיד מפוקס מחושב, מתוקתק להפליא, ומגיע למסלול רק כדי להנות, כששמעתי אותך שר "להסתכל לכאב בעיניים" ידעתי שאתה באמת מביט בו ואומר "לא שם עלייך" לא ניתן לתאר במילים כמה אושר צרוף זה להכיר אותך , לרוץ ולהזיע איתך, וכמובן להתפוצץ מצחוק אפילו תוך כדי אימון קשה של 8 שעות, אין ספק שאני מעריץ אותך, אין ספק שזכיתי ללמוד ממך, אבל כפי שאמרתי גם אין ספק שזכיתי לאח!! תודה מלך! עד העונג הבא.....
אריאל רוזנפלד
14/10/2013 11:38
כל הכבוד פרדי. סיכום מרגש מאוד. יש בך כוחות פנימיים ותעצומות נפש נדירים. בהצלחה בהמשך !! אריאל רוזנפלד
פיליפ
14/10/2013 15:17
ללא ספק האדמו"ר של האולטרות.... חוויתי דרך כתיבתך את כל המרחק!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: