עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

רץ חובב למרחקים ארוכים לנפש ולבריאות. עד כה : מס' מרתונים , 2 אולטרא 50 ק"מ, אולטרא 107 ק"מ אולטרא 129 ק"מ פעמיים אולטרא 100 MILE ואולטרא 200 ק"מ . באפריל 2016 השלמתי ריצה על שביל ישראל מדרום לצפון.
הריצה היא התשוקה, החופש, הפילגש והכיף הפרטי .
תנסו - בטוח תבינו.
פרדי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

מותח הגבול ל-200 ק"מ

27/10/2014 21:29
פרדי בן הרוש
כהרגלי אני שוב מסכם מירוץ בעיקר כדי לעכל לעצמי את החווייה וקצת כדי שיהיה תיעוד לעתיד. לנכדים אולי...

אז הפעם מתחתי את גבול היכולת שלי, ואחרי שבשנתיים האחרונות התנסיתי פעמיים ברציפות בהשלמת מירוץ ל-100 מייל (166 ק"מ) יצאתי הפעם להרפתקאה של גמיעת 200 ק"מ.

 

הכל התחיל מיד עם סיום ה-100 מייל בסובב עמק 2013 שאז הכריז מר שי חזן - שעומד אישית אחרי המפעל המופלא שנקרא "סובב עמק" - שבשנת - 2014 יהיה מקצה ל-200 ק"מ. משום מה לא היה צריך הרבה ע"מ לשכנע אותי להירשם אליו עם עוד כמה פסיכים. האמת היא שלא פעם די הצטערתי שנרשמתי. הקושי הגדול ביותר שלי הפעם היה היעדר הרעב שהיה בי כשנרשמתי לתחרויות הקודמות. אבל את הנעשה אין להשיב...

 

תכננתי לרוץ את מקצה ה-140 ק"מ במירוץ ים לים כתחנה בדרך ל-200 אבל אבוי... מירוץ ים לים הסתיים בכישלון מהדהד מבחינתי (התייבשות משמעותית שסיומה בביקור בבי"ח), וגרוע מכך הביטחון העצמי נפגע מאוד, ועכשיו לך תתאמן ותסמן יעד של 200 ק"מ כש- 140 אתה מסיים בבי"ח. מחשבות רבות עברו לי בראש החל מלבטל את ההשתתפות ועד לזנוח את התחביב הזה ...

 

למזלי הרב אני מוקף במשפחה וחברים מופלאים שלא הרפו ממני, עודדו אותי ולא וויתרו עד שנוכחו לראות שהנה אני חוזר לשגרת אימונים והמשבר האישי עבר. וזה לא היה כהרף עין - מי שמכיר מקרוב אותי יוכל להעיד שזה היה משבר משמעותי...

 

הדבר הבא שהחלטתי הוא שאם אני הולך על ה-200 אני צריך לשבור את שגרת האימונים ולהתאמן אחרת לגמרי - עד אז התאמנתי בפורמט די שבלוני ומקובל. הימרתי על הTOP. שיחה עם קובי אורן (נכון להיום אלוף עולם במירוצי סיבולת לשישה ימים) בעידודה של חברתי הטובה ענבל, והשידוך בוצע. יצאנו לדרך. ואיזו דרך!!! לא אלאה ואאריך כאן במילים לגבי תכנית האימונים רק אציין 2 עובדות :

1. כל שבוע אימונים היה שווה ערך לשבוע סיכום בתכנית הקודמת מבחינת אתגר - ולא שהקודמת הייתה קלה...

2. האימון המסכם ארך 18 שעות (!!!).

תכנית אימונים מאתגרת. מפרכת. בונה. אבל בעיקר נוטעת ביטחון שאין דבר כזה אי אפשר. בדרך קובי שיתף איתי כל טיפ. לקח. ידע. ניסיון. בכל תחום - ביגוד, אוכל, שתייה, פסיכולוגיה, וכו' - לא יסולא בפז.

 

את תכנית האימונים סיימתי ללא תקלות או פציעה ועבדתי קשה. מאוד. אבל תמיד היה הספק...

ראבאק 200 ק"מ!!! שישה סיבובים בסובב!! איך???

הגיע שלב התכנון המפורט של הריצה עם קובי. גם כאן הבחור לא אכזב. איך לרוץ. איך לחלק בראש. איך להתנהג במשבר. וסיכמנו את האסטרטגיה המרכזית : לרוץ שלושה וחצי סיבובים. לישון 50 דק' (כן כן...) ולהשלים עוד 2.5 סיבובים. אם מישהו קורא ומתכנן לרוץ 200 שנה הבאה - קחו את הטיפ הזה בחינם אבל לפני כן תתרגלו את זה. לא פשוט כלל וכלל לרוץ 117 ק"מ, להצליח להירדם למשך 50 דק', ולקום להמשיך לרוץ. בכלל לא פשוט...

 

התודה הגדולה לשלב האימונים אני חייב לחבריי המופלאים מקבוצת RUN&ROLL שכל אחד ואחת התאמן ליעד שלו, ושכולם ביחד היו שם האחד בשביל השני לאורך כל התקופה בעידוד, פרגון, עצה טובה, תמיכה, שבלעדיהם היה נורא קשה. בראשם יורם שניר אתו רצתי את רוב האימונים הארוכים וצברנו שעות על גבי שעות של ביחד בלילות עם פנס על המצח...

 

יום המירוץ התקרב ושלב ההכנות הלוגיסטיות הגיע. לא וויתרתי על העיסוי הכפול אצל חובב המקצוען. מניסיון קודם החלטתי שאני מצוות לכל סיבוב מלווה, ומגייס את המשפחה כצוות לוגיסטי. אבל לא שיערתי את גודל ההצלחה והתרומה הן של המלווים והן של משפחתי וחברים שהתנדבו - מפתח נוסף למירוץ המוצלח.

וכך ציוותתי עפ"י הסדר את : טל מור, אשר בוזי, קובי קסטרו, אנדראה (ליוותה אותי חצי סיבוב עד השינה המתוכננת), קובי גל (חצי סיבוב משלים), יובל כרטא ואבי ליפשיץ . בדיעבד אני יכול גם לומר שכל אחד מהמלווים ביצע עבודה מעולה כל אחד עם היתרון היחסי שלו...אין עליכם. תודה!

 

במשפחה סיכמנו שאופיר הבן הבכור ילווה אותי עם חבריו בלילה הראשון, עד שאשתי ובנותיי (עדן וענבר) יחליפו אותם למחרת בצהריים. וכך היה. אין מילים לתאר את העוצמות שקיבלתי כל פעם שנפגשתי איתם. החווייה הפרטית שלי הפכה לפרוייקט משפחתי מגבש ומעבר לזה.

 

יום המירוץ הגיע. הגעתי אליו מוכן גופנית ונפשית ולא עצבני. הרגשתי טוב וחיובי. מזג האוויר האיר לנו פנים הפעם לאורך כל המירוץ, ובדיעבד אני יכול לומר שהכל התחבר על הצד הטוב ביותר. התכנון היה לרוץ כל סיבוב בחמש ש' (האמת היא שביני לביני לא האמנתי שאצליח לעמוד בזה) ובאמצע כאמור שינה של 50 דק' עד שעה.

 

ההחלטה לישון אחרי שלושה וחצי סיבובים - מעבר לזה שנתנה לי מנוחה וכו' - בעיקר חילקה לי את המירוץ בראש ל-2 והקלה עליי פסיכולוגית לשאת את הרעיון של 6 סיבובים. מהתחלה חשבתי רק להגיע למנוחה. כלל לא חשבתי על 6... והעובדה שבכל סיבוב היה מלווה אחר עם סגנון אחר, והיו המשפחה הפכה את המירוץ למשהו אחר... פחות קשה מנטאלית ויותר עם נקודות לציפייה כמו שהמנטור קובי אורן הסביר : "אתה צריך לייצר לך על ציר הזמן דברים לצפות להם..." וזה עבד.

 

לגבי שאר הדברים : בכל סיבוב החלפתי חולצה. כל שעתיים בלילה ושעה ביום כדור מלח. מגנזיום רק לפני השינה. כל סיבוב חידשתי את הגירוז במקומות הרגישים...ומהתחלה הקפדתי על שתייה מרובה ולדחוף אוכל. ידעתי שככל שהזמן יחלוף יהיה לי קשה לאכול. היוצאים מן הכלל היה בסוף הסיבוב הרביעי הרגשתי רעב ובלעתי 2 פרוסות מרוחות בשוקולד, ובסוף החמישי שתיתי פרילי שלם. אין לי מושג איך הצלחתי... אבל הייתי רעב מה לעשות. לשמחתי הרבה זה עבד ולא הרגשתי לרגע תשוש או נטול כוחות וגם מערכת השתן עבדה לגמרי לא רע... (סליחה על הפרטים...)

 

לכל אורך המירוץ קיבלתי חיזוקים מאוד משמעותיים מאנשים נפלאים בדרך - דורון שלמון שלא הפסיק לפרגן, עטרה רון שמאוד ריגשה בעידוד שלה גם אחרי שהיא עצמה החליטה לפרוש, עומר מנוס שכרגיל עודד וחיזק, לורנס גורדון המופלאה, מיכל דוידסון, יורם אבידן, יאיר ישראל ההשראה שלי, חבריי מקבוצת הריצה ומשפחתי שלא חסכה ממני עידוד וחיזוקים, ועוד ועוד ... ואפילו שיחת עידוד וחיזוק מעבר לים עם המנטור... ואלה היו מזון למוטיווציה!

 

המירוץ התנהל כמתוכנן ועברו הלילה הראשון והיום השני. המלווים עשו עבודה מופלאה בעידוד. דוחפים לי אוכל, שתייה , מלח בזמן וממש חוסכים ממני את כל ההתעסקות במסביב ולהתרכז אך ורק בלהניע את הרגליים. צוות מנצח !!!

סיבוב חמישי מגיע. קצת תשוש אבל נחוש. יובל המלווה מתעכב וקובעים להיפגש בדרך. יוצא לסיבוב עם עידוד ודחיפה מעטרה רון שמפצירה בי לא להתעסק עם שום דבר אלא רק בריצה. העיקר אל תאבד ריכוז עכשיו! אין עליה. פוגש את יובל כרטא - בוגר 100 מייל בעצמו - וממשיכים בדרך. ג'וערה. גלעד - מרק חם מתוצרת אשתי. ג'וערה. הנה הטייפון. כל הדרך יובל מחדיר לי בראש שזהו נגמר. עוד סיבוב ניצחון וזהו "סוגרים ריצ'רצ'". הרגליים סוחבות ואני תוהה איך לא כואב ולא תפוס וממהר לא לחשוב על זה. בפעמים הקודמות בשלב הזה הייתי כבר בהישרדות...

מגיע להזורע. בדרך אני מסכם עם אבי ליפשיץ המלווה הבא שניפגש בטייפון (בוגר 100 מייל ואולטרה אנדורה האימתני...). במאהל מצפה הפתעה : אחותי, אחיינית ואחיין הגיעו מאשדוד גם הם לעודד ולהיות שותפים לשיגעון... בורכתי...

 

יוצא לחושך לסיבוב השישי לבד ואז נזכר באימון המטורף שעשינו כמסכם למסכם... 6 ש' ריצה הלוך חזור מהזורע לפסגת עליית החרובים... ובדיוק כמו שקובי ניבא - פשוט לא נרתעתי...

נפגש עם אבי בעלייה לטייפון - ומרגע זה אבי לוקח פיקוד ופשוט סוחט ממני את טיפות הכח האחרונות... הליכה מהירה בעליות. ריצה במישור ובירידות. שתייה ואכילה בין לבין. ולא מוותר לי. וכל הזמן מפציר בי לשמור על ריכוז. לא נותן לי לרגע להרפות. דוחף ודוחף. ואני פשוט מתמכר ונשמע להוראות ובעיקר מתפלא שאני עדיין מסוגל לרוץ אחרי 190 ק"מ... בג'וערה ההתלהבות כבר בשיאה וכל המשפחה דוחפת "יאללה התחנה האחרונה!!" וההתרגשות אצלי כבר מתחילה לבעבע... עוברים את הטייפון, דוהרים בשביל לקראת יער החרובים, מעיין אמי, כביש יקנעם והנה רואים את שער הסיום. אבי לא מרפה גם עכשיו. ווינר אמיתי... שער הסיום. התרגשות בשיאה. משפחה. חברים. מעודדים. והמולת ניצחון... אני בעננים 200 ק"מ אחריי !!!

 

סיכום במספרים : 200 ק"מ. 32.23ש'. חמישי כללי. רביעי בקטגורייה (16 דק' מהשלישי...).
מצב גופני : בצקת ברגל ימין ודלקת בגיד אכילס. בקטנה. חוצמזה - נאדה.

 

תודות לכל כך הרבה אנשים :
אשתי שמפרגנת לתחביב המוזר והייתה לצידי לאורך כל המירוץ, לילדיי המופלאים אופיר, עדן, ענבר - שליוו, עודדו, והיו שותפים מלאים - אוהב אתכם עד בלי די (באמצע המירוץ אופיר אומר לי " :אבא אתה יודע שאתה רץ מרחק כמו מטבען לירוחם?!" חחחחחחחחחחח

לאחותי מגי, אחייניתי דניאל ואחייני נדב שבאו כל הדרך מאשדוד לעודד, ובכלל למשפחה האשדודית המפרגנת.

לחברים של אופיר - אפי וניתאל. החברים אמיר ונורית שכל מירוץ מתייצבים.

לחבריי לRUN&ROLL : ענבל, יורם, איתי, דניאל, אנדראה, גלית, זולי, אורי, טל, מוטי, רמי והמצטרפת החדשה קופליק.

לחבר/מאמן/מנטור/השראה קובי אורן שהכין אותי לעילה.

למלווים שהתגייסו סתם ככה כי ביקשתי : טל מור, אשר בוזי, קובי קסטרו, אנדראה, קובי גל, יובל כרטא ואבי ליפשיץ.

לחברים מעולם הריצה שמפרגנים, מעודדים, תומכים ובראשם : פיליפ ולורנס גורדון, דורון שלמון, עטרה רון, יאיר ישראל זקן השבט, יעקב רחימי, וכל קהילת הרצים בכלל שאני גאה להיות חלק.

 

תם ונשלם 200 ק"מ.

עד העונג הבא...

בתיה לוי
27/10/2014 21:55
פרדי אני ממש גאה בך ! כל הכבוד על הנחישות ועל הכתיבה המיוחדת ! ישר כוח , מעריצה שלך (:
פרדי
28/10/2014 07:07
תודה בטי היקרה. כיף לי שאת מפרגנת ואוהבת.
יורם
27/10/2014 22:18
לעונג היה לי ללוות אותך באימונים. נהניתי מכל דקה ודקה
ואתה באמת אדמו"ר האולטרה שלנו
חובב גולן
28/10/2014 18:47
פרדי היקר
כל הכבוד על ההישג המרשים,תודה על הפרגון לשרותך תמיד.
"מתוך אמונה מלאה בהצלחת דרכך"
חובב גולן
גאון
28/10/2014 22:53
אני קורא ומנסה לחשוב על 32+ שעות שאתה רץ והמלחמה הפנימית בראש אני מניח מתנהלת לה שם בין הראש הלב והרגליים. וכל פעם מחדש אתה מנצח את אותה מלחמה פנימית. עוד נצחון קטן ועוד נצחון קטן עד לקו הסיום ושם זהו כבר ניצחן ענק .ניצחון של הרוח כח ההתמדה הנחישות ומעל הכל נצחון הגוף. ראבאק 200 קילומטר. כותב את זה ולא מאמין. מצדיע לך חבר!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: